העסק שלי צעיר, זה לא סוד, למרות זאת הספקתי לחוות וללמוד המון ואשמח לשתף פה למען למידה משותפת.
אחד הדברים שהבנתי רק לא מזמן הוא שלפעמים יש פער מאוד גדול בין הדברים כפי שדמיינו אותם לבין איך שהם בפועל.
כמו בחיים גם בעסק - אנחנו מתכננים תכניות והמציאות צוחקת לנו בפנים.
כשהתחלתי לעבוד בסטודיו שלי באופן עצמאי, זאת אומרת לעשות את כל תהליך ההדפסה מהתחלה ועד הסוף אצלי, דמיינתי איך אני מאפשרת לאחרים ללמוד אצלי, להדפיס אצלי וגם איך אני מדפיסה עבורם.
זה נראה לי אידיאלי: לתת לאחרים את מה שהיה לי הכי חסר עד כה, סטודיו שהוא מקום תומך וידידותי לכל מה שקשור להדפס רשת.
בעיקר לאפשר חשיפה והכרות עם הטכניקה שנתנה לי כל כך הרבה.
בנוסף, כרעיון עסקי הכל נראה ורוד כי ידעתי שיש הרבה ביקוש לפתרונות הדפסה על בדים.
מה שלא יכולתי לחזות ולדמיין הוא איך כל זה ירגיש לי תוך כדי עבודה, לטוב ולרע.
כשחשבתי על ללמד אחרים חששתי מאוד וחשבתי שרק אנסה, שאולי זה לא יתאים לי ואז אפסיק.
בפועל התאהבתי בסדנאות והן אחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות כיום בעסק שלי.
האינטראקציה עם המשתתפים, הרעיונות המקוריים והמפתיעים שלהם, העניין והסקרנות שלהם והיכולת שלי לענות על השאלות, יצרו בשבילי סביבת עבודה מהנה במיוחד.
כל זה נכון גם לגבי השכרת חלל עבודה, רק ששם זה קורה בצורה יותר אינטימית, אחד על אחד.
איפה נפלתי באמת?
כשהתמקדתי בתכנית העסקית ופחות במה שהשירות ידרוש ממני, כשפנטזתי על הרעיון והיעד ולא לקחתי בחשבון את הדרך.
זו הסיבה להחלטה להפסיק להדפיס בשביל אחרים.
מצד אחד הרבה חשיפה וביקוש להדפסה על תיקים וחולצות, מצד שני אני הפכתי למפעל לייצור, למכונה, לבית דפוס.
איפה כל הקסם של ההדפס הידני שכל כך רציתי לקדם? הוא לא היה שם, בהדפסה לפי הזמנה.
זו הייתה החלטה לא פשוטה, אבל הייתי מוכרחה לקבל אותה.
לקח לי הרבה זמן להבין מה קורה ואיך לפעול.
בסופו של דבר המציאות הכריעה ולי לא הייתה ברירה אלא לקבל אותה.
היום אני מאוד שמחה עם ההחלטה הזו, יש לי פנאי להתמקד במה שמרגש וחשוב לי יותר מהכל.