אמבר לייניג הוא עסק לעיצוב ומכירת מוצרי טקסטיל, הוא קיים ובועט. אבל איך הכל התחיל?
כששואלים אותי למה דווקא הדפס רשת יש לי תשובה פשוטה ואפילו מפתיעה במקצת:
ממש בטעות נתקלתי בסרטון הסבר על הדפס רשת בייתי, התאהבתי ולא שחררתי מאז.
להגיד שזו הייתי ההתחלה יהיה שקר כי העסק שלי הוא הרבה יותר מאהבה לטכניקה או חומר מסוים.
העסק שלי החזיר אותי לחיים, חיבר אותי שוב למקומות היזמיים שלי וגרם לי בעיקר לרצות לעשות ולעשות. הכל התחיל, בעצם, בגלל חתול.
לפני שהרגשתי שיש לי רעיון ויש לי מוטיבציה ויאללה אני הולכת על זה ומתפטרת מהעבודה השכירה לי – היה ריק גדול מאוד.
היו שנתיים שהכיוון כבר לא היה ברור ופתאום הייתי צריכה לחפש ולחקור את עצמי ואת מה שמניע אותי בעולם.
נכנסתי לתקופה של מירמור מכל מה שסבב אותי, שום דבר לא נראה לי מעניין או מרגש. בתור מישהי שהייתה רגילה להתרגש כמעט מכל דבר (משוררת לשעבר) זו הייתה תקופה קשה ביותר.
ניסיתי כל מיני דברים רק כדי להרגיש כמיהה למשהו: מעבר לדירה מגניבה, עוד תואר ראשון, ניסיונות בתפירה וציור, ים, טיולים. כלום.
יום אחד כשהייתי בבית שמעתי יללות של גור פצפון.
הן לא הפסיקו עד שבן זוגי חזר הביתה. המשכנו לשמוע אותן גם בלילה וגם בבוקר שאחרי.
אני קיוויתי שאמא של הגורון תחזור וכך לא אצטרך להחליט אם לאמץ אותו או לא, בגל מקרה הייתי יותר בגישה של לא לאמץ לא לקחת אחריות על עוד חיים.
באותו יום ליתר ביטחון הלכתי וקניתי חלב לגורי חתולים וניסיתי להשאיר לידו חלב בקערונת.
ברגע שהתקרבתי למחסן שמתוכו הוא יילל הוא פתאום רץ אליי ריצה משונה של גור שרק למד ללכת.
אני לא רציתי לגעת בו כדי שלא יינטש על ידי אמא שלו בגללי אבל איכשהו בהחלטה של רגע לקחתי אותו.
החתול הזה שכשהגיע לחיי לא הייתי בטוחה שאני רוצה הפך עם הזמן לייצור הכי נאהב ומשמעותי בשבילי.
הוא הפך להיות ילד שלי והשראה גדולה.
נתן לי סיבה לדאוג למישהו ולהתרגש ממנו: כמו תינוק שגדל וכל צעד שלו מרגש.
אז פתאום לא היה קשה להתרגש מהדפס רשת ומתפירה ומגרפיקה של חתולים ויער ופרחים:
כי התעוררתי בזכותו וכל יום איתו הוא מצחיק, נעים ומרגש!